״לא צריך אדריכל כדי לבנות ארמון בעננים״, מצטטת יעל פיינגולד את המשפט שהתנוסס בענק במשרדים של רשת מובילה, בעלת עשרות סניפים. המשפט היה נשמע לה שנון ומעניין, אבל רק שנים לאחר מכן היא חוותה את העומק והמשמעות שלו.:
למגוון מתנות חינמיות מבית המרכז למצוינות עסקית – לחצי כאן
זה קרה בפתאומיות. בלי שום הכנה מוקדמת. הפסדתי סכום כסף עצום דאז. באותם רגעים עמדו לפני שתי אפשרויות.
האופציה הראשונה, הנוחה והקוסמת הייתה להמשיך לעבוד במקום העבודה הרווחי עם הוותק, התנאים וכל הטוב שהיה לעולם העבודה להעניק לעובדת חרוצה שמובילה פרויקטים ורווחית מאוד לבעלים.
האפשרות השנייה הייתה להיפרד משדה הנוחות, לזנוח את קסם המוכר והידוע, ולצאת לדרך עצמאית. דילמה לא פשוטה… לו הייתי נשארת במקום הנוח, הייתי נאלצת לפרוס חובות עתק לחיים שלמים.
אלא שבחרתי בדרך היותר מאמצת. וויתרתי על הנוחות ויצאתי אל הלא נודע מתוך הרבה תפילה ובהירות שיש לי כל מה שצריך כדי לצלוח את המשבר שזימנו לי.
באותה הזדמנות נזכרתי בארמון העננים, זה שלא מצריך אדריכל כדי לעצב אותו.
עוסק פטור או מורשה?!
פניתי לרו"ח שלי וביקשתי בפשטות שתפתח לי 'עוסק מורשה'. היא תיקנה ספונטנית את 'טעות הלשון' שלי.
"'עוסק פטור', את מתכוונת". "לא! 'עוסק מורשה', כמו שאמרתי!" התעקשתי.
העיניים שלה נפקחו לרווחה ותימהון מילא אותן. "בואי תתחילי כעוסק פטור, וכשתתקרבי לתקרה נעביר אותך למורשה״, היא קבעה.
אבל אני נדה לשלילה נחרצת. לא בשביל זה אני פותחת עסק. אם אשאר 'עוסק פטור', עדיף לחזור לשדה הנוחות ולמשכורת הטובה.
אם הזיזו אותי מהנוחות, אז לפחות שיהיה לו משמעות. וכך היה. עשיתי הכל כדי להצדיק את השינוי. לא הרשיתי לעצמי להיות בינונית. לא כי אני לא יכולה, אדרבה, בבינוניות יש משהו מאוד מנחם, נוח וזורם. פשוט ידעתי שאני יכולה יותר, שאני מסוגלת לכבוש פסגות, שיש לי מספיק כוחות פנימיים כדי לסמן מטרה ולחתור אליה בכל הכוח, בלי לוותר לעצמי, שיש בי כל מה
שצריך ושהשינוי מדויק לי.
בהתחלה הייתי חייבת לעבוד בשיא הריכוז, המרץ והחתירה למטרה. היום אני בוחרת לעשות זאת. וכשאני פוגשת נשים יקרות שמצמצמות את השפע שהן מסוגלות להרוויח, וחוסמות מעצמן את האפשרות לפרוץ תקרת זכוכית ולנסוק כלפי מעלה, אני נדהמת. זה לא שהן לא מוכשרות.
זה לא שהן לא מסוגלות. הן פשוט לא יודעות שאפשר גם אחרת".
את הדברים האלו מפנה יעל פיינגולד לאותה עצמאית חרוצה, שתוהה אם כדאי לה לפרוץ את תקרת המס ולעקוף את ההכנסה השנתית המקסימאלית של עוסק פטור, ומחשבת חשבונות על השקל כדי לא לשלם מיסים.
את הדברים האלו היא גם מכוונת אל זאת שלא נעים לה לקחת כסף, כי היא הרי עוזרת לאנשים ונותנת מענה לכאב שלהם, אז איך אפשר לדרוש
כסף עבור השליחות והייעוד שניתן לה מבורא עולם, במקום להבין שדווקא כששליחות פוגשת את הפרנסה, שם קורים הדברים הטובים באמת, גם לך וגם ללקוחות שלך.
תודעת השפע
אבל לא רק עצמאיות מסתכלות במבט מצומצם על יכולת ההשתכרות שלהן. גם שכירֹות שמתלבטות אם לבקש העלאה במשכורת, עבור העבודה שלהן שלא מתוגמלת בצורה הולמת, אינן יודעות שבעצם הן מסוגלות להרבה יותר, אם רק יבינו איפה הייחודיות שלהן ושמותר להן לבקש. מקסימום יגידו לא…
"המכנה המשותף לכל אלו לרוב, הוא מחסור בתודעת שפע", מסבירה יעל פיינגולד את הפסיכולוגיה שמאחורי החשיבה המצומצמת.
"תודעת שפע פירושו של דבר התחושה שהכל אפשרי, שאפשר לדמיין יותר, ושהשפע אינו מצטמצם לסכום שאני מקבלת בסוף החודש. אני מסוגלת להרבה יותר, ובתור בת מלך, אני גם ראויה להרבה יותר.
הפסוק בתהילים אומר: 'הרחב פיך ואמלאהו'. לדעתי המשמעות היא שיש שפע אינסופי שיורד עלינו, השאלה אם אנחנו בכלל מעיזים לחשוב שמגיע לנו ושזה בכלל יכול להיות חלק מהמציאות שלנו. אם לא, זה פשוט עלול לעבור לידנו ולא נדע לזהות את זה בכלל.
פיינגולד משוכנעת שתודעת שפע היא המכנה המשותף אולי היחיד לכל העשירים בעולם, ואולי גם לכל המאושרים בעולם. השפע הוא חוויה של 'יש לי הרבה ומספיק' – בהווה! לא 'יהיה לי' – בעתיד, מתישהו, כשסוף סוף תבוא נקודת זמן נכספת ובה יהיה לי את כל מה שאני חולמת. לא 'היה לי' – פעם, וכמה חבל שהיום זה כבר לא כך.
תודעת שפע פירושה התחושה שיש לי בהווה כל מה שאני צריכה. ושאני מסוגלת להמשיך את השפע הזה ולהעצים אותו עוד ועוד.
"אדם שיש לו, מושך אליו את מה שהוא משקף", ממשיכה יעל פיינגולד. "אם יש לי שפע, אני אאפשר לעצמי לצרוך את האוכל הכי טוב, לדרוש את המחיר שמגיע לי, לבחור באנשים איכותיים שיקיפו אותי, ולעשות פעולות חיוניות שמקדמות אותי. אדם שיש לו תודעת שפע, מסוגל להכיל כישלון. הוא יודע שיש לו כל מה שצריך כדי לצאת ממנו. הוא מסוגל לתת מחיר גבוה, כי ברור לו שיש לו את התמורה על המחיר הזה. הוא מסוגל גם שיגידו לו 'לא!' וזה לא אומר שום דבר עליו, זה רק אומר שה'כן' יגיע ממקום אחר.
האנשים העשירים בעולם רק מגדילים ומושכים אליהם יותר עושר, פשוט כי הם חיים בתחושת 'יש' שממגנטת אליהם עוד מאותו דבר, ומאפשרים להם להגיב ולהתנהל כמו עשירים בכל רבדי החיים. ואז זה כמו שריר שרק מתפתח ומזמֵן בע״ה עוד מאותו הדבר.
אלא שתפיסה מוטעית של תודעת השפע, עשויה להוביל לבלבול ולטעות. אשליה לא נכונה של תודעת שפע תוך ניתוק מהמציאות, גורמת לתוצאה הפוכה. היא לא מושכת שפע, אלא מעמיקה בורות אפלים. כשהפצתי את האג'נדה של תודעת השפע, קיבלתי תגובות נסערות מנשים שסיפרו על בזבזנות וגלגול חובות. לכן, חשוב להבין שתודעת שפע אמיתית ונכונה היא
חיבור ממשי למציאות בשטח.
כאשר הראש חושב בנוסח של שפע, אזי נפתחות הידיים, ונקרות לפתחנו אינספור אפשרויות. אם נשכיל לקבל את האפשרויות
האלו ולנצל את ההזדמנויות שבורא עולם שולח לנו בעקבות רוחב הלב והראש – אזי כשתגיע הזדמנות טובה, נגיד לה 'כן', ולא נפחד שאולי זו לא מנת חלקנו, וכשתגיע הצעה מעניינת נזדרז לנתח אותה עם היועצים הנכונים, וכשיגיע משהו שלא מדויק לנו, נדע גם להגיד לא, בלי הפחד שמא בחיים יותר לא נקבל משהו טוב. כאשר התודעה מוכנה לקבל את האפשרויות כהזדמנויות, ולא דוחה אותם – קורים דברים נפלאים".
רבקי הייתה תופרת מצליחה. בשכונה השקטה בה התגוררו, ביקשו ממנה הנשים אינספור תיקוני בגדים. המשכורת הייתה נחמדה וסבירה, אבל רבקי המוכשרת הרגישה שהיא מסוגלת ליותר, להרבה יותר.
ההבנה שיש לה יכולות פתחה לה את הראש ואת הלב, ובהזדמנות הראשונה שמישהי הציעה לה לתקן שמלה לאירועים לילדה בת שש, היא הציעה לתפור גם לאחות בת השלוש שמלה זהה… תודעת השפע פתחה לה ערוצים של פרנסה, ים של אפשרויות. משמלה אחת שתפרה זה הפך לסט שלם ולסט נוסף, ובשלב מסוים מצאה רבקי את עצמה מנהלת עסק משגשג ביד רמה.
יעל פיינגולד אומרת שזו בהחלט דוגמא לתודעת מסוגלות, יוזמה ואיכויות של מישהי שמאפשרת שפע בחייה.
"שפע בשום אופן אינו פזרנות, וודאי שלא אומר לקחת הלוואות עבור צריכה יומיומית. שפע זה לא גלגול חובות כשלא יודעים מאיפה יהיה להחזיר, לחתן ילדים עם חובות בלי פיתוח יכולות או מציאת ערוצי הכנסה, או קניה באשראי בלי הגדלת ההכנסות לחשבון. אפילו לא וויתור לא אחראי על כסף נזיל, רק כדי להגשים חלומות ודמיונות.
כל אלו אינם שפע אלא טיפשות גמורה, חוסר חיבור למציאות ואי יכולת לחיות את מה שיש. כאשר רוכשים מוצרי צריכה מחובות, מתנהלים בפזרנות מתוך מה שאין ומתחייבים על הוצאות בלי הגדלת או הבטחת מקורות הפרנסה, זאת לא תודעת שפע אלא אשליה אופטית שמובילה להרבה תסכול וכאב".
אז מה כן נחשב לשפע בראש?
"ההבנה שיש לי יכולת להשתכר יותר ממה שאני מרוויחה עכשיו, במידה וזה לא מספק אותי, כי יש אינספור אפשרויות לקב״ה לפרנס אותי, ויש לי את כל מה שצריך כדי לעשות זאת, אני יכולה ליזום הזדמנויות ולא רק לחכות שמשהו יקרה לי.
אני יכולה להציע, לזהות, להוביל לעבר החלום, לא רק להתקרבן ולהסתפק במה שיש, בטענה שזה רצון השם, כי אולי זה רק תירוץ לחוסר הכוח שלי לפעול וליזום? האמת היא ששפע לא חסר, חסרים אנשים שיפעלו ויגידו:
״כן! זה אפשרי!״ ואנשים שיביאו לידי ביטוי את כל העוצמות שיש בהם בצורה מדויקת ונכונה.
ויכולה להביא לידי ביטוי את הכישורים שלי בצורה טובה יותר. אנשים שנחשבים לעשירים בממון, אם נבדוק, אינם מכלים את כספם על צריכה, אלא מנתבים את כספם לאפיקים שיפיקו להם תשואה והכנסה נוספת.
הם משקיעים פחות מחצי על צריכה וכל היתר להשקעות ופיתוח יכולות, כדי להפיק מעצמם את המיטב ולהמשיך ליהנות בזמן הפנוי ממה שעושה להם טוב. כך הם הופכים לעשירים יותר ויותר, לא רק בכסף, אלא גם ביכולות ודעת.
השפע הוא בעצם בראש שלנו, ואם נהיה מחוברות אליו – נאמין שיש לנו מספיק, שיש בנו מספיק, ושמותר לנו לרצות יותר, נוכל להנות מהאפשרויות, מרוחב דעת, נכונות ליהנות מכל הטוב ולצרוך בתבונה מתוך הנאה בהווה וחשיבה לעתיד, נרגיש עשירות באמת!" מסכמת יעל פיינגולד.
