יש לי עסק, שעד היום ידעתי בו הכל
מה אני עושה היום,
כמה הוצאות צפויות אצלי בעוד חודשיים,
ומה ההוצאה החודשית
בכל רגע נתון ידעתי מה המגמות בשוק שלי,
מה הולך היום, לאן מתקדמים,
אילו מוצרים אני משווקת,
ואפילו איך אני צולחת את חופשת הלידה בצורה המיטבית.
אז ידעתי…
אז מה….
"להורדת גלגל העסק" מיפוי הפריצה העסקית שלך – לחצי כאן
והנה בוקר אחד כל מה שידעתי, נשמט תחת רגלי,
מהיום, עד לפחות אחרי הפסח אני עם חמישה פיצקעלך בבית.
עד לא ידע…
תענוג.
כולם כותבים בפוסטים שמחלישים אותי: תרפי.
ואני?
לא יכולה.
איך אפשר להרפות? ואז מה?
לתת לחדשות לנהל לי את סדר היום?
כשיודיעו שהכל חוזר לשגרה,
להתחיל לחפש בבוידם טיפת שפיות,
קמצוץ אומץ, לגרד מאיפשהו מוטיבציה
ואחרי כל זה, לפנות לבנק השדוד הקרוב
לקחת הלוואה כדי לאסוף את השברים?
לא מקובל עלי.
לא לזה התכוון המשורר שכתב את הקורונה ומקיים אותי בכל רגע,
גם ברגע הזה.
לא לחינם אני נבחרתי ובחרתי להיות עצמאית.
אם אני במצב הזה, זה אומר שאני יכולה להתמודד,
שיש לי מספיק כישורים, שכל ישר ויכולות לעבור גם את זה,
זה רק עוד חלק בפאזל שלי,
הרפיה אמיתי מבחינתי זה לא לעזוב
הכל ולחכות שיעבור
אלא להרפות הכוונה- להיות גמישה!
הכל זה ממנו, גם זה, אז תרפי כדי להיות גמישה.
הוא מזמן לי הכל ומאמין בי שאם אני עצמאית במצב ההזוי הזה,
אני יכולה להיות גמישה ויצירתית, ולכן:
אני בוחרת בתקופה הזו, לבחור את סדר היום שלי
ולהחליט עם כל מי שמעורב מהן השעות (לעיתים לא הגיוניות) שבהן אני כן לוקחת אחריות על הפרנסה של המשפחה.
אני בוחרת בתקופה הזו, להשקיע נכון את המעט מאוד משאבים של זמן, פניות ואנרגיה שיש בי.
אני בוחרת בתקופה הזו, איפה באמת העולם והמרחב שבו אני משפיעה
זקוק לשירות שלי וכיצד אני יכולה להיות יותר מועילה מתמיד.
אני בוחרת בתקופה הזו, כיצד לארוז את עצמי מחדש
גם אם זה באריזה או צורת הגשה שמעולם לא התנסיתי בה בעבר.
ואני בוחרת, דווקא בתקופה הזו, להיות פרואקטיבית ויצירתית.
כי דווקא בתקופה הזו, מי שלא בוחרת, אומרת לבורא עולם מראש:
לא מתאים לי המצב שסידרת לי פה.. ואז, ההאשמות, והכשלון מובטחים מראש.
איך יודעים שדג מת? כי הוא שוחה עם הזרם.
דג חי, שוחה נגד הזרם- כי הוא יכול!
