"זהו. עכשיו. לנחות ולהסתער על הקיץ"
"אחרי החגים זה עכשיו"
"את כל האנרגיות שלך תשקיעי ברבעון הזה!"
"עכשיו או אף פעם"
"עם הפנים קדימה"
"צוללים לעסק או שטובעים"
״דוהרים קדימהההההההה״
יצא לכן לקבל מייל אחד או יותר בסגנון הזה
מיד כשפתחתן את המחשב אחרי החג?
עשה לך בום בלב או טוב?
אנרגיות
אש בעיניים
מטרות
יעדים
הטווח הקצר
הטווח הארוך-
הכל באמת חשוב.
אבל רגע…
מה עם כל העשייה המפוארת שלנו עד פסח?
כבר שכחנו?
ומה אם מה שהספקנו אתמול
ועשינו שלשום?
לא נחשב??
—-
התעוררתי לחשוב על זה בעקבות מאמר
של הרב פינקוס זצ"ל על ספירת העומר.
הרב פינקוס שאל את השאלה המפורסמת:
למה אנחנו סופרים את הימים שעברו ולא את הימים שנותרו עד למתן תורה?
הרבה יותר הגיוני, לכאורה,
לספור את הימים עד שנגיע ליעד, לא?!
ופה הנקודה-
כל יום שעובר בספירת העומר הוא יום של עשייה
של בנייה, של התקדמות
ואנחנו בעצם סופרים את הימים שכבר התקדמנו בהם
שעשינו עוד משהו, שבנינו עוד מדרגה.
ובעיני, לצד ההסתערות על הקיץ
(חכי חכי כמה תוכניות יש לי בשבילך!)
בא נעצור שנייה ונראה גם את הדרך שעשינו
את הדברים שהתקדמנו בהם
את השלבים שכבר בצענו
גם אם אנחנו עדיין רק בדרך.
וכמובן, לא נשכח להודות על זה.
בסוף, הצלחה מורכבת מהרבה צעדים.
