הוובינר הקרוב במוצ"ש כ"ח ניסן לחצי כאן להרשמה
ההרשמה לסדנת המכירות נפתחה - לחצי כאן

מסר חשוב לכל מי שבאמת רוצה למכור!

ים
ים

מסר חשוב לכל מי שבאמת רוצה למכור!

תקשיבי,

בשבת יצאנו לנופש עם משפחה קרובה.

תהילה, שיתפה אותי כדרך אגב בתרעומת האופיינית לה:

״מה קרה? כל החיים אני צריכה לעבוד?

לפני שבועיים הרגשתי שאני חייבת לנקות את הראש, אז לקחתי 2 ׳סיקים׳ ״

(תהילה היא יועצת חינוכית במוסד קטן,

״סיקים״=ימי חופשה או מחלה על חשבון ה״ברון״)

 

בתור מי שמעסיקה עובדים- החוורתי.

רציתי לצעוק עליה! אבל גוש בגרון מנע ממני להוציא הגה.

רציתי לזעוק: את יודעת שזה גזל?!

את יודעת שאת תוקעת את המערכת?!

את יודעת שהבוס מוציא את זה מהכסף הפרטי שלו!

כי המדינה קבעה שהיא מגנה בכפפות משי על העובדים,

אבל זנחה לחלוטין והפילה את הכל על הכתפיים של המעסיקים.

 

מילא- לפני 50 שנה… שהכל היה ממשלתי ובתאגידים, אבל היום?

היום מעל 12 אחוז מהנשים שלנו הן עצמאיות!

וביום שאת פותחת עסק את לגבי ברשות עצמך ובורא עולם.

 

אבל…

לא אמרתי כלום…

למדתי לא להגיד אם לא שואלים

אבל זה כן פתח אצלי שיח פנימי- עם עצמי.

 

אם הייתי שכירה הייתי לוקחת ימי חופש- כי אני עובדת קשה!

אם הייתי שכירה הייתי מקבלת השתלמות מקצועית אחת לתקופה כדי להשאר יעילה!

אם הייתי שכירה, מישהו היה דואג שאהיה מרוצה, שאתקדם,

היה משקיע בי בקורסים ופיתוח כדי שאשאר פרודוקטיבית

היה מכשיר אותי להיות הגרסה הכי טובה של עצמי

היה מחייב אותי בהשתלמויות

היה דואג שאאעבוד נכון

והכל במטרה להביא יותר תועלת שתתפרש בסופו של דבר אצלו- ככסף בכיס.

 

 

ואני?

אם אני מעסיקה את עצמי כרגע,

לא מגיע לי?

לא מגיע לי להיות שמחה? להתפתח?

לעבור הכשרה של פיתוח אישי ועסקי,

להיות הגרסה הכי טובה של עצמי,

לעשות הכל כדי לגרום למערכת לעבוד יותר יעיל,

יותר נכון, יותר רווחי, יותר מדוייק?

 

התחושה הזו שבחרתי להיות עצמאית ויש לי חובות,

אבל גם זכויות- שאני אמורה להעניק לעצמי,

גורמת לי לקחת אחראיות על המעשים שלי.

אני דואגת לפחות אחת לחצי שנה לעשות הכשרה מקצועית 

ולקחת ליווי כל פעם במקום אחר של פיתוח עסקי

מהסיבה הפשוטה שכדי להמשיך להשפיע אני צריכה להתמלא

 

זו החלטה שקיבלתי אי שם באמצע דרכי כעצמאית אחרי שהרגשתי שלבד זה לא עובד

לא משנה כמה אני לומדת, ויודעת,

בסופו של דבר אני צריכה דחיפה ודיוקים של מישהו

ברמה שלי או גדול ממני כדי לראות אותי מהצד ולדאוג שלא אעשה שטויות.

זה לא קל אבל אין יותר מרגש, מתגמל וחופשי מזה.

 

ואת?

אם מישהו היה מעסיק אותך, והיה רואה את הפעילות שלך מהצד,

או יותר מדוייק:

האם את היית מעסיקה את עצמך?

האם את מאוהבת במה שאת עושה?

איך שאת עושה את זה?

האם לא מגיע לך לתת לעצמך את המתנה הזו של לחיות בשלום עם עצמך?

עם העסק ועם ההכנסה שלך?

מתוך סיפוק, דיוק ורווחה.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram

העסק הגיע לתקרת זכוכית של זמן שאת משקיעה, הסכום שאת רואה בחשבון או אופק הפיתוח?
צרי קשר, נראה איך לקחת אותך הכי גבוה שאפשר בלי לוותר על ערכים.