הטעות הכי גדולה של בעלות עסקים זה לייצר תוכניות מגירה בלי להתפרנס ביום יום או להיפך- לתת לשוטף לשטוף, ויום אחד לגלות שהכל השתנה חוץ ממך, את מתחילה להפסיד והלקוחות מפסיקים להגיע. אבל הטעות הגדולה ביותר ואולי הכואבת ביותר, זה לדבוק בתוכנית עוורת, ולא לזהות ולתרגם לכסף את המתנות הקטנות מלמעלה. על כך נדון במאמר זה.
"להורדת גלגל העסק" מיפוי הפריצה העסקית שלך – לחצי כאן
הדבר החשוב מכולם הוא צמח הפוטוס- צמח עשיר, יפה, מסועף, שמוצא את דרכו לאט, משתרש, ואז ממשיך לגדול עוד קצת ועוד קצת. ואיך זה קשור לעסק? פשוט.
זה השוטף שלנו, השוטף ששוטף אותנו, ההכנסות ה"רגילות שלנו" או מה שכבר הושקע ועובד טוב.
כלומר אם מישהי מרוויחה בלי שיווק או מאמץ מיוחד רק מכוח האנרציה שכר שהיא ממש מרוצה ממנו, ניתן להגדיל את ההכנסה הזו בצורה פשוטה ע"י הידוק נכון של תהליכי ניהול ובקרה.
גבולות נכונים חוזים מחודדים, לדייק את התמחיר, לשפר את יכולת המכירה הקיימת, לייעל חוזים מול ספקים ולחזק את הקשר עם העובדים. קוראים לזה לדשן את הארוגה כדי שתמשיך להתקיים.
לרוב, הלקוחות שלי מגיעים אלי כשהם רוצים "לפרוץ", לצאת מתקיעות, רואים עצמם הרבה מעבר לתקרת הזכוכית שהם הצליחו להגיע אליה, וזה נכון! אבל חכי, בואי נפתח לנו במבוקים, בלי להרוג את כל הערוגה היפה? או אפילו לא יפה, סתם ערוגה.
קרה לך פעם שפקחת את עינייך וגילית לתדהמתך ליד ביתך צמח ענק מטר שלא היה שם אתמול? את הבמבוק שותלים באדמה 30בגובה של ומשקים.
בשנה הראשונה לא קורה כלום, וגם לא בשניה, וגם… לא בשלישית. כמה סבלנות, נחישות, אמונה ותקווה צריך בעל הבמבוק כדי שבשנה החמישית ביום בהיר אחד יזכה לראות את יצירתו צומחת.
מה שלא רואים מהצד, זה שמתחת לפני האדמה נרקמה רשת איתנה ומסועפת של שורשים המשתרעים על מטרים רבים.
דוגמא נהדרת לכך ניתן למצוא ברשת החלוצה בתחומה- קופיקס. האם הרשת קמה פתאום? מה פתאום! היסודות העסקיים נבנו במשך תקופה ארוכה, עם אסטרטגיה ברורה וסדורה, ניסיון וידע רב בתחום.
כדי להיות במבוק, צריך משאבים: זמן, כסף, סבלנות, תוכניות מגירה שלא תמיד זמינים עבורנו. ואחרון והחביב עלי ביותר הוא הדקל. לקוחה סיפרה לי שבכניסה לביתה ישנה אדנית, לרוב יש שם פרחים ועציצים אך לעיתים בהיסח הדעת הילדים הקטנים שלה "מתבלבלים" וזורקים שם "זבל".
יום אחד גילתה לתדהמתה שמבצבץ לו מתוך האדמה, שתיל ירוק, זקוף וחדש של-לא להאמין-דקל! עץ דקל בתוך האדנית. תמר שנאכל ונזרק בהיסח הדעת על ידי אחד מילדיה עתיד להפוך לעץ דקל סמוך לביתה.
וכאן עליה לבחור: להמשיך לטפח את מה שבקע בהיסח הדעת, ע"י שימת לב, תוכנית וכלי מתאים, הכשרת הקרקע. או לחדול ולעקור אותו מן השורש. בכל עסק ישנם דקלים מבצבצים. אלו הארות שהשם מזמן לנו דרך העסק.
כאן צריך עין חדה ושכל ישר להחליט אם לאמץ את הרעיונות החדשים או ההצלחות ולהפוך אותם לאסטרטגיית דקל, או כמו כל דבר בחיים- לדלג הלאה, וחוץ מהתלהבות רגעית לא לייחס לזה משמעות.
בתור נשים עצמאיות, עמוסות מטלות ומחוייבויות, לעיתים, לפרנס בית, ללא יכולת לעצור לחלוטין את הפעילות, אני תמיד בוחנת שיהיה בעסק איזה במבוק לגידול. כלומר לצד ההכנסות שאנו מגדילים בצורה סדירה, גם מפתחים במקביל תוכניות ארוכות טווח כדי לקיים את הפעילות העסקית שלנו שנים רבות מתוך השליחות שלנו.
ובכל התהליך בודקת ושמה לב להפתעות הטובות שצצות בדרך, האם ניתן לתרגם אותן לכסף ולפתח, או שלא. אני מזמינה אותך לסדנת דגל, לבחון את העסק מחדש ולחשב מסלול יציאה מתקיעות, ושבירת תקרות זכוכית בתוכניות של כוורת.
