אני יושבת אצל הרו״ח ומבקשת ממנה לפתוח לי עוסק מורשה.

-״עוסק פטור״, היא מתקנת אותי,

-״לא, עוסק מורשה!״ אני מתקנת אותה,

-״יעל, עוסק פטור, תגדלי, תרווויחי ונעביר אותך למורשה״,

-״לא! תפתחי לי עוסק מורשה. מהיום הראשון.

אין לי זמן לניסויים, אם אני עושה זה עד הסוף

אחרת לא שווה לי כל הטירוף הזה.״

הזויה, מוזרה, נועזת, נחרצת, יהירה, ואולי חולמנית?

כל המילים הללו עברו בריצוד בגלגלי עיניה של הרו״ח שלי דאז.

אין לי זמן לבזבז.

זה היה לפני 3.5 שנים

ומה היום?

היום אני אותה יעל, יותר מנוסה, יותר חדה ויותר מבינה שעברתי 3 שלבים:

משכירה- לעצמאית,

ומעצמאית לבעלת עסק.

הידעת איך מתרגמים לאנגלית עצמאית?

self-employed כלומר: מעסיקה את- עצמך!

המעבר משכירה ל-״עצמאית שמעסיקה את עצמה״ ועד לבעלת עסק,

רצוף מכשולים, רצוף רגעי משבר, רצוף כשלונות רצוף הצלחות שנותנות מלא כוח,

רצוף שמחות ורצוף גם ברגעי בדידות קשים,

שרוגלעך אחד וכוס קפה בחדר מורות יכול היה לפתור.

לכן, זה לא מתאים לכולן,

זה לא טוב לכולן,

זה לא נועד עבור כולן,

ולא בכדי, רק 5% מאוכלוסית העולם עושים עסקים.

כל השאר או שנותנים למישהו להעסיק אותם או ש… מעסיקים את עצמם.

אבל את השלב הקריטי של להפוך לבעלת עסק הן לא עברו

למה?

כי לא מלמדים את זה בסמינר

וגם לא מלמדים את זה בחוברות שיווק

וגם לא בקורסים של מכירות

שם מלמדים טאקטיקות, שאמנם עובדות, עובדות לא רע,

עד המשבר הראשון שבו ה״טבע״ והמיינדסט הראשוני

גורף את כל הקופה והתודעה, בחזרה….- אליו!

ולכן, הנשק הכי חזק שבעלת עסק יכולה לפתח הוא הראש שלה,

החושים שלה, יכולת הזיהו שלה והיכולת להרים את הראש מעל ה״טבע״ שלה.

זה זמן חופש, זמן שאין בו זמן ולא סתם קרוי ״בין הזמנים״.

לא משנה איזה זמן היה לך, תחדדי את המחשה על הזמן שיהיה לך.

מאחלת לך חופש בריא, מלא תובנות שקטות,

שמתיישבות במקומות הכי עמוקים והכי צמאים לחידוש,

כי משם, מתוך השקט, מתוך הרצון מתוך הסקרנות,

ולעיתים העייפות או הקושי צומחים הדברים הטובים ביותר שלך.

אשמח לשמוע ממך,

איך את תופסת את עצמך בעוד שנתיים?

עצמאית שמעסיקה את עצמה או בעלת עסק?

אשמח לפרוט ולא יותר מכמה שורות 

לא מפני שאיני קוראת, אלא כדי שתתאמני בלהיות חדה ומדוייקת עם עצמך.

להתראות לעוד שבוע,

נהנת מכל מה שיש למשפחה ולקיץ להציע,

יעל