ראיון בעיתון 'בתוך המשפחה': תלמידות לתמיד

ראיון בעיתון 'בתוך המשפחה': תלמידות לתמיד

  יעל פיינגולד, מפתחת שיטה לחילוץ מתקיעות עסקית.

מוסרת סדנאות והרצאות למוסדות וארגונים על שיווק ופיתוח עסקי משתתפת בפאנל בעיתון " בתוך המשפחה "

יחד עם תמר חזן, בעלת קליניקה לרפואה טבעית, עוסקת בטיפול אלטרנטיבי ומתמחה בזיהומי עור.

ריקי גוטמן, מנהלת שיווק ותוכן לעסקים, וגברת מלכה הורביץ, מרצה, מדריכת כלות ויועצת נישואין, סבתא לנכדים ולנינים כן ירבו.

 תלמידות לתמיד

ככה נראית התעודה שלה:

החסירה פעם אחת. איחרה פעמיים. הקשיבה היטב. השתתפה מעט. ביצעה את כל שיעורי הבית. קיבלה 8/9 על העבודה המסכמת.

תלמידה טובה.

חוץ מזה, היא גם רעייה, ואם, ועקרת בית, ואישה שסיימה מזמן את הסמינר, אבל ספסל הלימודים עדיין קורא לה.

קבלו את חברות הפאנל שלנו: ארבע אימהות ותלמידות מתמידות:

•         גברת מלכה הורביץ, מרצה, מדריכת כלות ויועצת נישואין, סבתא לנכדים ולנינים כן ירבו.

•         ריקי גוטמן, מנהלת שיווק ותוכן לעסקים.

•         יעל פיינגולד, מפתחת שיטה לחילוץ מתקיעות עסקית. מוסרת סדנאות והרצאות למוסדות וארגונים על שיווק ופיתוח עסקי

•         תמר חזן, בעלת קליניקה לרפואה טבעית, עוסקת בטיפול אלטרנטיבי ומתמחה בזיהומי עור.

ארבעתן לקחו הפוגה קלה מהלימודים לכבודנו. טיפסו על הקתדרה רק כדי לספר על החיים בתור תלמידות, ואיך משיק תואר התלמידה לתוארי הכבוד האחרים שלהן. לא בורחות מבית הספר.

# לוח

הפועל ל.מ.ד מתאים לעבר, כמו להווה. מה למדת בעבר? מה את לומדת בהווה?

גברת הורביץ, התלמידה הכי מתמידה בפורום שלנו, השתלמה, בראשית דרכה כתלמידה בוגרת, בייעוץ. "תמיד עניינו אותי נושאים הקשורים ברוח ובנפש. ועבדתי אז כמורה וכמחנכת, כך שהלימודים היו פרקטיים למדי. זה היה הקורס הראשון למורים יועצים בארץ. ואני למדתי בו. אז טרם היו מרכזי השתלמות חרדיים, ונאלצנו להשתלם במוסדות לימוד כלליים. הקורס נפתח במרכז לימודים כללי, ובמקביל לו נפתח קורס דומה במכללה דתית. בעלי הלך לשאול את הבריסקער רב היכן כדאי שאלמד, והבריסקער רב השיב שלא אלך למכללה הדתית בשום פנים ואופן. הוא נימק את תשובתו במילים האלה: 'אם תלמדי במכללה הדתית, את עלולה לחשוב שהמקום כשר. במרכז הלימודים הכללי את תסנני ותיקחי רק מה שאת צריכה לצורכי עבודתך'. בהמשך למדתי הדרכת כלות. ובכל הזדמנות השתלמתי והעמקתי ידע". גם כיום היומן השבועי של גברת הורביץ עמוס בשיעורים, גדוש בלמידה. "ביום ראשון אני תלמידה בקורס אומנות שמתקיים במנהל הקהילתי ברמת שלמה. ביום שני אני חברה בקבוצת הגמלאיות של הסמינר החדש. התוכניות מגוונות, וכך גם ההרצאות השונות. ביום שלישי אני נוסעת למכללת בית וגן. לומדת שם קורסים מרתקים במחשבת ישראל. עד לפני מספר שבועות השתתפתי בקורס של הרבנית פרבשטיין שלימדה על איגרות רבנים בתקופת השואה. וכעת אני לומדת בקורס של הרבנית קופרמן. ביום רביעי אני חוזרת לקתדרה בתור מורה במעון ההורים בשכונת סנהדריה. וביום חמישי אני מתכוננת לשבת, כמו כל נשות ישראל".

"בעבר למדתי קורסים בנושא תזונה בריאה: הכשרת מאמנות תזונה, פענוח בדיקות דם, רפלקסולוגיה, בישול בריא", מפרטת ריקי גוטמן. "בשנים האחרונות אני לומדת קורסים שונים העוסקים בשיווק – שיווק מסורתי ושיווק דיגיטלי, עסקים, מכירות, קופירייטינג ועוד. הקורס שאני נמצאת בו כרגע עוסק בנושא צמיחה ודיוק בעסק. קוראת גם הרבה מאד ספרים הקשורים לתחומי העניין שלי. לא מפסיקה אף פעם ללמוד. אוהבת ללמוד וגם ללמד, שתי האהבות הגדולות בחיי".

"למדתי במשך שלוש שנים מנהל עסקים", יעל פיינגולד מעניקה הצצה לדיפלומות האישיות שלה. "במשך חמש שנים למדתי תעצומות אצל רחל בולטון – כלים לאימון בחיים. למדתי קורס קופירייטינג מקצועי, קורסים שונים ביהדות ו… קורס ייעוץ להזנה טבעית".

תיק הלימודים של תמר חזן עמוס וכבד.  "למדתי נטורופתיה, הרבליסט קליני (צמחי מרפא), ארומותרפיה, תזונה, רפלקסולוגיה, טיפול בעלוקות רפואיות, שימוש בפטריות מרפא ועוד. בעיקרון, אני ממוקדת בתחום הייחודי שלנו – טיפול בזיהומים שונים. לא מתפזרת לתחומים אחרים, אבל מבחינתי, היד עוד נטויה. אני מלאת סקרנות ורוצה להוסיף ידע, וללמוד עוד. לידע אין גבולות, וידע זה כוח".

# ילקוט

מה הייתה מטרת העל של הלימודים? השכלה פרקטית לצורכי כלכלה או השכלה להעשרה אישית?

"גם וגם", משיבה גברת הורביץ. "בתור מדריכת כלות בוודאי החכמתי מכל השתלמות הקשורה לנושא. אבל כל שיעור או הרצאה מעשירים את הנפש שלי שמחפשת ללמוד ולדעת עוד".

"כאשר התחלתי ללמוד, לפני כתשע שנים, המטרה אכן הייתה ללמוד מקצוע שאוכל להתפרנס ממנו", בוחרת ריקי במטרה הראשונה. "הקורס הראשון שלמדתי עסק בהכשרת מאמנות לבריאות ושמירת המשקל, ותוך כדי לימודים כבר פתחתי קבוצת אימון לחיים בריאים ושמירת משקל. במהלך הלימודים גיליתי שני דברים: א' אני אוהבת ללמוד. ממש מתמלאת מהלמידה. ב' בכל תחום שאבחר ללמוד, הידע הוא אינסופי ואפשר ללמוד וללמוד בלי סוף. אז המשכתי, והמשכתי, והמשכתי. אבל אני כן בוחרת קורסים שיקדמו אותי בעבודה. וכל קורס שאני לומדת רק מגלה לי כמה עוד אני יכולה ללמוד. נזכרת כעת בכל מיני קורסים שרציתי ללמוד בעבר, לחיי האישיים, והם נדחו מפני הלימודים המקצועיים, אבל פעם אחת כן פרגנתי לעצמי קורס כזה. לפני שתים עשרה שנה הלכתי ללמוד תפירה. יש לי משפחה מבורכת, בלי עין הרע. חבורה גדולה ותוססת של בנות. קיוויתי לתפור להן בעצמי את הבגדים, וכך לחסוך כסף בסעיף ביגוד. מהר מאד גיליתי שתפירה לא נועדה לי. אין לי מספיק סבלנות בשבילה".

"את תחילת הקריירה שלי בתור תלמידה בוגרת התחלתי בלי כוונה מסוימת", משחזרת יעל פיינגולד. "היה לי ברור שאני לא 'חאפרית', ואני לומדת כל דבר לעומק, גם אם הלימודים האלה ידרשו שלוש שנים. זה התאים לי בתור צעירה שרוצה לעשות סדר בדברים, ללמוד איך ללמוד, ולקנות לעצמי בסיס יציב. בהמשך החיים, כשהמשפחה התרחבה, כבר בחרתי מסלולים הרבה יותר מדויקים ופרקטיים. יישמתי מיד כל שיעור שלמדתי, ואם החומר היה 'בלתי ישים', לא המשכתי בלימודים. לשמחתי, בורכתי בחדות אבחנה, ואני בדרך כלל נרשמת רק לקורסים שמבטיחים ידע מדויק שמאפשר לי לקבל מהם משהו, וליישם בחיים האמתיים. כל תיאוריה שאינה מעשית עצבנה ומעצבנת אותי. אין לי זמן ללמוד איך לחיות. אני רוצה לחיות! פעם חברה אמרה לי: 'בואי נלך לשמוע הרצאה על שמחה'. ואני עניתי לה: 'עזבי. למה שנלך לשמוע על שמחה תיאורטית? בואי נעשה שמח באמת! ניסע לים או נלך לאכול גלידה ביחד'. זאת הגישה שלי בכל תחום. אם אני צריכה כלים או ידע, אני הולכת ורוכשת את הכלים והידע, במטרה מדויקת להפוך אותם לדרך חיים".

"המטרה הראשונית של הלימודים הייתה באמת לשדרג את העסק ולהרחיב את הידע בתחום הרפואי- ההוליסטי, לראות את הדברים בהיבט רחב יותר ולהבין איך המערכות הביולוגיות עובדות, וכך לאפשר לנו לתת מענה מקיף יותר ללקוחות, ויותר פתרונות", תמר סוקרת את תיק הלימודים שלה דרך עינית הקליניקה. "ואכן, חלק מהדברים שלמדתי באו לידי שימוש מיידי ברמה הפרקטית בקליניקה והעניקו לי כלים יעילים ומדהימים. למשל, למדתי ארומתרפיה. זה קורס ששדרג אותי בכמה רמות ואפשר לי לרקוח שמנים ומשחות שממש הקלו על הלקוחות שלנו: שמן לרגלים סוכרתיות, שמן לגאוט, משחות שונות לטיפול בפצעים קשים ועוד. וקחי לדוגמא את הקורס בטיפול בעלוקות, שממש פרץ לנו דרך לטיפול בוורידים, בצקות, נוזלים בברכיים או רגליים סוכרתיות.

אבל אני מודה, המנוע שדחף אותי ללמוד היה הצורך שלי בהתפתחות אישית ובהתמלאות ובתדלוק. וכיוון שזה המנוע, גם כאשר למדתי קורסים שאינם ממש משיקים למקצוע שלי, התעשרתי ונהניתי. כמו נטורופתיה, למשל, שאינה קשורה לעסק. או רפלקסולוגיה, שזה תחום מרתק ומדהים שאני לא משתמשת בו בכלל בעסק, אבל אני עושה בו שימוש בבית עם הילדים ונהנית מאד. במסגרת הקורסים השונים נגעתי בתחומי ידע שאינם נוגעים ישירות לפרקטיקה: רפואה מערבית, אנטומיה, פיסיולוגיה. קיבלתי המון ידע תיאורטי על גוף האדם, וזאת הייתה חוויה מרתקת עבורי לצלול בעולם שלא הכרתי עד כה לעומק, להרחיב את המבט, ולהבין שכל אדם הוא מכלול, ויש בכולנו מעבר לנראה לעין".

# תעודה

מה קרן הגמל שמציעים הלימודים? הידע? החברה? האתגר בלמידה? ואולי זאת היציאה מהבית?

"כל התשובות נכונות", בוחרת גברת הורביץ בכל האפשרויות. "אחרי שבעלי הלך לעולמו, בניתי לעצמי מערכת שתחייב אותי לצאת מהבית בכל בוקר. וכך הגעתי ללו"ז העמוס עליו פירטתי קודם. ואכן, כל למידה מבורכת בחן אחר. הקורס באומנות, למשל, עונה על אהבה וותיקה שלי. אני חובבת אומנות ובמשך שנים עסקתי באימייל, ברקמה ובציור. ביום שני אני בסמינר, נהנית מחֶברה נעימה ומתוכניות מגוונות. הנה, השבוע, לאחר ההרצאה, הגיעה אלינו מישהי ששיחקה אתנו במשחקים שונים, והסבירה, תוך משחק והדגמה, מדוע כדאי להכניס משחקים הביתה. במכללת בית וגן אני מקבלת זוויות מבט חדשות שלא הכרתי קודם. הרבנית חוה קופרמן מלמדת אותנו, למשל, מה עומד מאחורי הלוח היהודי. וזה קורס מרתק! אני יודעת את הדברים בתיאוריה, יודעת איך מסודרים התאריכים היהודיים, אבל היא מביאה את שורשיו של הלוח היהודי בצורה יוצאת דופן! הלימודים מעניקים לנו הזדמנות לצאת מהכוך העצמי שלנו, לפגוש את העולם החיצוני, לרכוש בו כוח וידע חדשים. רק כלי שיודע להתמלא יכול למלא כלים אחרים".

"אני טיפוס חושב ומעמיק", גם ריקי היא כלי, מחפשת להתמלא. "צריכה למלא את עצמי בתוכן איכותי ומחכים. אני לא יכולה למלא את עצמי רק בספונג'ה ובעוגות שכבות. ההנאה מהלימודים נובעת בעיקר מהאתגר האינטלקטואלי שבלמידה. ובאמת, אם התוכן רדוד ושטחי, אני ממש לא נהנית. מבקרת בחומרה הרצאות שאינן מעניקות לי ערך מוסף. ואם מרצה כזאת 'נופלת' עלי – היא מסכנה… אני לא אומרת כלום, כמובן. מספיק שאני חושבת…

בעבר נהניתי גם מהיציאה מהבית ומהמפגשים החברתיים, אם כי לא הפסקתי ללמוד גם בדרכים אחרות. למדתי גם בלי מסגרת חברתית ובלי לצאת מהבית…

כיום אני עובדת במתחם עבודה פתוח, ויש לצדי עוד נשים. כל אחת מאתנו שוכרת עמדה ועוסקת בשלה, במשרד שמציע את כל השירותים: מטבח, שירותים, חדרי ישיבות ועוד. יוצאת יום יום מהבית ונהנית מחברה צמודה, כך שאלה כבר לא המניעים ללימודים".

"חוויתי סוגים שונים של לימודים", מחלקת יעל פיינגולד מערכת ברורה. "היו לימודים שרציתי בהם עבור פרנסה, כמו קורסים מקצועיים, סדנאות של מומחים, סמינרים ספציפיים ועוד. חשוב לי לרכוש את הכלים המקצועיים מאנשי המקצועי. החברה והיציאה מהבית הן בונוס, אם כי גם מעמסה. לתד הלימודים האלה, רכשתי תוכניות ללימוד עצמי, עם קבוצות מקצועיות. זה קרה כאשר נזקקתי לידע, אבל החברה לא התאימה לאורח חיי. ברוך השם, אנחנו חיים בעידן שבו אני לא חייבת לנסוע להשתלמות או לרכישת ידע עד צפת או אילת. יכולה ללמוד מהטובים ביותר בסלון הביתי והמפנק שלי ולתקשר עם קבוצה מקצועית, בלי לוותר על עקרונותיי".

"הכל נכון", מחייכת תמר. "ההשכלה המקצועית חשובה לי מאוד כמו שציינתי מקודם, אחרת אני חשה שאני 'דורכת במקום'. הידע הוא אינסופי ואני מרגישה שאפילו לא גירדתי את קצה הקרחון. קיים כמובן האתגר האינטלקטואלי: העבודות, הפרוייקטים השונים, הצורך להתקדם, חווית ההצלחה. החברה בוודאי משמעותית; אני יוצאת, פוגשת נשות מקצוע נוספות, חולקת איתן חוויות, שומעת עוד דיעות ועוד גישות, גם מנשים שעובדות בתחום שלי, גם מנשים שעוסקות בתחומים שונים. החיכוך באנשי מקצוע מוסיף מאד.

וכמובן, גם את זה כבר הזכרתי, המלאות הפנימית. היא בונוס גדול. והלימודים עונים על הצורך, כמעט הייתי אומרת, הדחף, ללמוד ולדעת עוד…"

# הפסקת עשר

הקורס הסתיים. ומה כעת? האם את מיד מחפשת קורס נוסף להירשם אליו, או שאת לוקחת הפוגה זמנית מהלימודים? ואיך את ממלאת את הוואקום שנוצר בזמן ההפסקה?

"מעולם לא הפסקתי ללמוד", משיבה גברת הורביץ. "וגם כאשר לא השתתפתי רשמית בקורסים, פתחתי ספרים, עיינתי במקורות. למדתי פרשת שבוע. בתקופה האחרונה לדוגמא אני לומדת ביחד עם חברה את מגילת 'קוהלת'. לעתים קרובות פתחתי ספרים כדי להכין מערך להרצאה או לשיעור שהתבקשתי למסור. אבל גם במקרים שבהם לא נקראתי לקתדרה, המשכתי ללמוד ולהעשיר את הנפש. אני התלמידה הנצחית. ובכל הזדמנות וזמן שאפשר ללמוד, אני שם. חברת מועדון".

בכל יום רביעי גברת הורביץ חוזרת לכס ההוראה. נוסעת למעון ההורים בסנהדריה, שם היא מוסרת שיעור קבוע כבר שלושים וחמש שנים. "במשך שנים לימדתי פרשת שבוע", היא משתפת אותנו באפיזודה מרגשת. "אחרי מספר שנים התבקשתי ללמד תהלים. הייתי מופתעת מהבקשה ולא ידעתי איך להתמודד איתה. תהלים? מעולם לא לימדתי תהלים, לא ידעתי אפילו אילו ספרים לפתוח. בעלי ז"ל שמע את השאלות שהציקו לי. באותו ערב שב הביתה עם עגלת שוק מלאה ספרי מפרשים על תהלים, הצביע עליה ואמר: 'את צריכה ללמד תהלים? אז תלמדי תהלים'. וכך היה. למדתי ולימדתי".

"השיקול הכלכלי אומר גם כאן את דברו…" מחייכת ריקי. "בדרך כלל מעדיפה ליישם ולהטמיע בעצמי את החומר הנלמד בקורס עד הסוף, לפני שאני מחפשת קורס חדש. ושלב היישום נמשך לפעמים גם אחרי שהקורס מסתיים. גם הטיימינג משפיע. אם סיימתי קורס לקראת 'בין הזמנים' למשל, לא אתחיל עכשיו קורס חדש. בדרך כלל מתחילה ללמוד קורסים חדשים אחרי החגים. השגרה היא זמן טוב ללמידה. בחללים בין הקורסים אני קוראת ספרות מקצועית, הולכת לכנסים חד פעמיים, וגם לומדת הרבה מאד בפורומים מקצועיים שמציעים ים של ידע בחינם".

"אני לא לוקחת הפוגות", יעל פיינגולד לא יוצאת מהכיתה. "אני תמיד דואגת לספירלת עליה בכל תחום, גם בתחום הלימודי. לאחרונה נוצר לי וואקום והרגשתי שהמעיין שלי מפסיק להתמלא. היישום מחייב, אבל בתור אחת שחולקת ידע ומייצרת תכנים, אם אשב על גג האולימפוס, לא אגיע רחוק. לא רוצה לגלות יום אחד שאני מרוקנת וחסרת חיוניות, מה שבאמת קרה בתקופות שלא קיבלתי מילוי וגירוי אינטלקטואלי ומעגלי השפעה פעילים".

"כיום אני נמצאת במקום אחר לגמרי", תמר מציצה קצת לאחור. "לומדת יותר בנחת, פחות 'מכריחה את עצמי' ללמוד. לומדת מה שמתאים לי, איך שמתאים לי, מתי שמתאים לי. אני עובדת משרה מלאה בקליניקה, והחיים שוקקים ועמוסים, ברוך השם. ואין לי הרבה זמן ופניוּת. צריך לפנות זמן ללימודים, לפעמים מדובר ביום שלם, והלימודים צריכים להצדיק את המאמץ הזה. בעיקר מחפשת קורסים פרקטיים או חשובים מאד. בשנה שעברה, אחרי כעשר שנות לימודים רצופות, לקחתי שנה הפסקה. לאחר מעשה גיליתי ששנה היא הפסקה מדי ארוכה בשבילי. הלימודים היו ממש חסרים לי. אבל אפשר לומר שלמדתי לקחת הפוגות, בעיקר כי המציאות בשטח מוכיחה שדי קשה למצוא קורסים שמתאימים לסדר יומי. מחכה להזדמנות הנכונה, וכשהיא מגיעה, אני מזנקת עליה".

# שיעורי בית

ומה אומרת המשפחה?

"כאשר התחלתי ללמוד את דיני טהרת המשפחה, עוד היו ילדים קטנים בבית", מספרת גברת הורביץ. "נסעתי ברחבי הארץ מטעם המרכז הארצי לטהרת המשפחה כדי ללמוד וכדי ללמד. והילדים קיבלו זאת ברוח טובה ומכבדת. כך הם גדלו. בידיעה שאמא מורה, יש לה תפקיד, והלימודים הם חלק ממנו".

"הילדים לא ממש מתלהבים", ריקי כנה. "לבעלי לא ממש אכפת. אם אני נהנית, הוא מפרגן לי את הלימודים, אם כי הוא מתקשה להבין למה אני צריכה ללמוד כל כך הרבה. אבל הילדים ממש לא אוהבים שאני נעדרת מהבית. לא מזמן השתתפתי בסמינר, שלושה ימים מחוץ לבית, רביעי-חמישי-שישי. איזו משפחה תתלהב מכזה סמינר? וכל יום לימודים נמשך עד שש בערב, חוץ מיום שישי. באמת לא הכי אידיאלי. ובכל זאת אני לא מתחרטת. לפעמים אני מנסה לעניין את הילדים בחומר שאני לומדת, אבל הם מתקשים להתעניין. ואני מבינה אותם. לילדים, שהלימודים הפורמליים נכפים עליהם, קשה לעכל איך אדם מבוגר בוחר ללמוד, ועוד נהנה מהלימודים האלה. גם בעלי משאיר לי ליהנות לבד מ'כל התיאוריות' כמו שהוא מכנה את הקורסים שבהם אני משתתפת. אותו מעניינות התוצאות בשטח. דהיינו, שההכנסות המשפחתיות תגדלנה בעקבות הקורס, ושיהיה ברור שזה אכן בזכות הקורס…"

"המשפחה יודעת עם מי יש לה עסק", מחייכת יעל פיינגולד. "המטרה שלי ושלהם זהה; אם זה הערוץ שבחרתי לחיות בו, אז גם הם וגם אני מבינים שהלימודים הם כלי ואמצעי. אדם צריך להכיר את עצמו. לא כולם צריכים את הלימודים התמידיים. יש אנשים שמתאים להם לסובב ברגים שלושים שנה כל פעם, זה לא הופך אותם לשווים פחות, או יותר. הם פשוט בורכו במבנה נפש אחר. אני עוסקת במקצוע שמעניק השפעה, ולימודים זה כלי בשבילי ממש כמו הקמח והמים, שהם כליו של האופה".

"הילדים יודעים שאמא לומדת", אומרת תמר בפשטות. "אמא עובדת בקליניקה, אמא עובדת בבית, אמא לומדת. הלימודים של אמא הם חלק בלתי נפרד מהמציאות, וזו אמא שלהם מאז ומעולם. אבל לא תמיד זה היה כך, ולא תמיד היה קל, בעיקר בשנים האינטנסיביות של לימודי הנטורופתיה. זה היה מסלול תובעני מאד, והייתי חייבת לעמוד בדרישות. ומעולם לא וויתרתי לעצמי. למדתי שניים-שלושה ימים ארוכים בשבוע, חזרתי הביתה בחמש, ושנה אחת אפילו חזרתי פעם בשבוע בשמונה בערב, מותשת לחלוטין. והיו ימים שלמים שהייתי צריכה לשבת ולהכין עבודות וללמוד למבחנים. וזה היה נראה לי מופרע ומופרך, ממש 'שיגעון לדבר'. וייסרתי את עצמי בשאלות כמו: 'את נורמלית? אין לך מה לעשות בחיים?' בית מלא ילדים קטנים, ברוך השם. עבודה ובית. ובימי חמישי וערבי שבתות הייתי יושבת ומשננת מושגים, ו'דוגרת על הלימודים'… היו לא מעט ייסורי מצפון בנוסח 'איזו מין אמא את!'

יחד עם זאת, ידעתי שאני עושה את המעשה הנכון. וזה גם המסר שאני רוצה להעביר לעוד נשים: אם יש לך חלום – תגשימי אותו. עכשיו. זה אפשרי ומומלץ! בסופו של דבר, כולם נשכרים כשאמא מסופקת ומלאה. הבית סופג את השלווה והסיפוק שלה, וכל המשפחה מאושרת יותר. במבט לאחור אני יודעת שהילדים שלי לא הפסידו. הם הרוויחו. ואני רואה שזה היה צעד נכון, ושווה, והתוצאה הצדיקה את המאמץ. מאידך, אני יכולה להתבונן על העבר ולשאול את עצמי בפליאה: 'איך עשיתי את זה? איך עמדתי בזה בכלל??'

מציינת לשבח את בעלי, שאומנם היה לו קשה מצד אחד, ברמה הטכנית. ומהצד האחר, הוא אפשר ועזר ועודד, ולא הייתי יכולה לעשות זאת בלעדיו".

# מבחן גמר

לכל שיעור יש מחיר. מה המחיר שגובים ממך הלימודים? או בניסוח אחר: מה הצד הפחות נחמד בהם?

"לא כל שיעור הוא מעניין", משיבה גברת הורביץ בכנות. "אבל אני מגיעה לכל שיעור, ונהנית. פוגשת חברות, ואנחנו משוחחות. יש לנו מה לומר, גם על שיעור מעניין פחות…

היו תקופות שהעומס היה גדול. תקופות שבהן קיבלתי בין שש לשמונה כלות ביום, ולכל אחת הקדשתי שעתיים, כך שעבדתי ממש מערב עד ערב, ולמרות העומס הלכתי לכנסים ולהרצאות. זה היה לא קל. ועדיין, מאמינה שכך נכון היה לעשות. כשאת נותנת, את חייבת גם לקבל. למלא מצברים שהתרוקנו, על מנת שתוכלי לתת שוב".

"קודם כל, הלימודים גובים מחיר כלכלי", מזכירה ריקי. "חוץ ממנו, קיימים לצערי לא מעט קורסים שמבטיחים הרבה ומקיימים מעט; רדודים ולא מעניקים שום ידע כמעט. ולכן יש לי תמיד פרפרים בלב, כשאני נרשמת לקורס חדש. מתפללת שהוא לא יאכזב. ההיעדרות מהבית גם גובה מחיר שמתבטא בהתנהלות הטכנית והלוגית של הבית, אבל את המחיר הזה אני משלמת בשמחה".

"המחיר טמון בתחושה הסובייקטיבית שכאשר אני לומדת, אני מוותרת על משהו אחר", מגיבה יעל פיינגולד. "כי כאשר אני לומדת, אני הרי לא מקבלת לקוחות בזמן הזה, לא מייצרת. אבל זאת סתם תחושה שקרית, כי ידע מרחיב ומעשיר, והיישום שלו הוא מיידי. אני לא מאמינה בתוכניות לא ישימות, תיאוריות ושרטוטים. מלימודים כאלה אני פורשת מיד. אם לא לקחתי אחרי חצי שעה מהקורס משהו שאני יכולה בעזרתו לשפר משהו בי, בחיי המשפחה או בעסק, אז אני לא שם. אם את שואלת לגבי כסף, כסף אינו פרמטר למחיר, כי לימודים זו השקעה נטו. אם הידע שנרכש בקורס הוא ישים, זה הופך את ההשקעה הפיננסית לפוטנציאל להכנסה. בינתיים, כל קורס או תוכנית שרכשתי, החזרתי את ההוצאה, ו'בגדול'. מצחיק, אבל אפילו החזרתי לעצמי את התשלום ששילמתי על לימודי ייעוץ להזנה טבעית. זאת נישה שאינה קשורה בכלל למקצוע שלי, ובכל זאת למדתי במשך שבעה חודשים תוכנית שנועדה ליועצות להזנה טבעית, כי רציתי להיות 'אמא מקצועית' אחרי הלידה הראשונה. ורק לאחר מכן עשינו חשבון שכל הכסף שלא הוצאנו על בקבוקים ופורמולות לכל הילדים שנולדו גם בהמשך בהחלט כיסה את עלות התוכנית".

"פירטתי בשאלה הקודמת על המחירים", מזכירה לי תמר. "המון השקעה, המון זמן, נסיעות, מבחנים, עבודות, מאמץ. והתחושה שלפעמים זה לחינם, כי לא כל קורס הוא 'וואו', ולא כל מורה הוא מורה דגול, ולא תמיד את הולכת לממש את הידע… אבל כל המחירים האלה הם חלק בלתי נפרד מהלימודים ומדרך החיים הזאת. מכל קורס אפשר להיתרם ברמה מסוימת. לפעמים מספיק אפילו שיעור, או משפט ש'עושה את העבודה'. וכמובן, איך שכחתי? המחיר. במובן הפשטני של המילה. לימודים עולים לא מעט כסף, וזה בהחלט מחיר יקר".

# יומן כיתה

על מה את חולמת ללמוד?

"קבלה זה תחום שתמיד ריתק אותי", מחייכת גברת הורביץ. "אבל אני לא יודעת מספיק ארמית כדי להעמיק את הידיעות שלי בתחום. אם היה קורס לארמית, הייתי נרשמת אליו מיד".

"הייתי רוצה ללמוד נהיגה", מהרהרת ריקי בקול. "הנה מחיר שלא הזכרתי קודם: הנסיעות לא קלות, וההמתנות לאוטובוסים מייגעות ומורטות סבלנות, שלא לדבר על הזמן היקר שהולך לאיבוד בתחנות ובדרכים. אבל בקהילה החסידית שלנו, לא מקובל שנשים נוהגות, ולכן אני רק חולמת בחשאי על גלגלים אישיים…

חשוב לי להוסיף עוד משפט על הלימודים, והוא קשור לכל הנשים באשר הן, לאו דווקא לתלמידות המתמידות: בית הספר של החיים מלמד אותנו כל הזמן. מי שמתרשל בלימודים האלה וחוזר שוב ושוב על אותן טעויות פשוט מבזבז פה את זמנו לריק, וחבל…"

"הייתי רוצה ללמוד כל כך הרבה דברים", חולמת יעל פיינגולד בקול. "עיצוב, פיסול, ציור בשמן, עיצוב תסרוקות לילדות, הכנת פוטיפורים, ניהול זמן ואפילו את שפת התינוקות, אבל בשלב זה בחיים אני בוחרת לשלם לאנשים מקצועיים שיעשו את העבודה הזאת במקומי ולהתמקד רק במה שמקדם אותי. הרבה אנשים עושים טעות כשהם רוצים ללמוד הכל! יש לי לקוחה שמתמחה בתחום מסוים, ומאד רוצה להצליח בתחום הזה. לאחר שסיימה תוכנית אתי, היא החליטה פתאום שעליה להשיק מדיה שתדגים את המומחיות שלה בתחום הספציפי. אז היא השקיעה בקורס, ובו למדה כיצד מפתחים ממשק ווירטואלי. לאחר מכן היא רצתה לוגו'. אז היא הלכה ללמוד על עיצוב לוגואים. בעיניי, זאת טעות אסטרטגית שפוגעת בפיתוח האישי שלה. כל אחת מאתנו צריכה לדעת מה שייך אלינו, ובמקביל, לתת למומחים אחרים לעשות את שלהם, אחרת היא מפספסת את הייעוד שלה ויכולת ההשפעה שלה על הסביבה. אם אותה לקוחה הייתה שוכרת איש מקצוע שידאג לה למדיה הווירטואלית, היא הייתה מתפנה להתפתח מקצועית בתחום שבו היא מומחית. איך אמר פעם איש עסקים חכם? 'אני מומחה בהעסקת מומחים' (פורד). זאת אבחנה דקה שכל אישה צריכה לעשות. לא להפוך לכלבויניקית; מישהי שיודעת הרבה על כל דבר ולא יודעת היטב שום דבר…"

"על מה לא?" תמר מטפחת אף היא רשימת חלומות ארוכה. "אבל האפשרויות די מוגבלות. ברוך השם, לאישה חרדית יש סדר עדיפויות בחיים, יש סולם ערכים, ויש מחיר שאי אפשר לשלם אותו בשום אופן. אם מבחינת לימודים לא ראויים, השקעת משאבים מוגזמת או חברה מעורבת. אני בת בית יעקב ואישה יהודייה, וזה קודם לכל, וחשוב מכל. אם כל חלום מתאים בתור תשובה, בהתעלמות מוחלטת מגבולות המציאות, אז בדמיון הפרוע שלי, הייתי הולכת ללמוד רפואה למשל. עוד תחום שמאד מדבר אלי הוא תחום הנפש-רגש. יש לי חלום להיות פסיכולוגית, או לפחות מטפלת רגשית. אני מאד מאד מחוברת לתחום, וגם השתתפתי בעבר בקורסים שונים על מודעות ועבודה פנימית. גוף ונפש כרוכים זה בזה, והרבה פעמים, כשנשים מגיעות אלי ומספרות על בעיות גופניות, אני מגלה שהשורש הוא נפשי. נשים נפתחות בקליניקה, מספרות סודות מליבן. אולי משהו באווירה מאפשר את השיתוף הזה, ואני חולמת שיהיו לי עוד כלים לעזור. אבל כרגע אני בתחום שלי, משקיעה בו את האנרגיות. אולי בפנסיה…"

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram

העסק הגיע לתקרת זכוכית של זמן שאת משקיעה, הסכום שאת רואה בחשבון או אופק הפיתוח?
צרי קשר, נראה איך לקחת אותך הכי גבוה שאפשר בלי לוותר על ערכים.