טלגרף, טלפון, סלולרי, דוא"ל, הם רק דוגמיות מההמצאות הטכנולוגיות שנועדו להבטיח לנו תקשורת אנושית,
אבל כמו הסיפור עם הגולם מפראג,
לפעמים צריך להגיד 'סטופ'! כדי שלא נוצף.
בעולם שבו מותר האדם מן הגולם מוטל בספק והחיים הפרטיים נופלים ברשת שוב ושוב,
יעל פיינגולד, מנהלת המרכז למצוינות עסקית, מכשירה יועצות עסקיות ומלווה בשיטת החילוץ מתקיעות עסקית, בונה גדר בין הזירה העסקית למרחב הביתי.
למגוון מתנות חינמיות מבית המרכז למצוינות עסקית – לחצי כאן
"אי אפשר להגיד עלי שאני אדם אנונימי, ובכל אופן הטכנולוגיה לא נכנסת הביתה ואל חיי הפרטיים.
בעלי והילדים אינם רכוש ציבורי.
שעות הפנאי שלי לא אמורות לככב בשום מרחב צהוב, ולא,
העובדה שהכנתי שניצל לארוחת ערב אתמול לא מוכרת יותר.
מגדירה כרכוש ציבורי רק את חיי העסקיים, הידע שצברתי והכלים שאמורים לקדם אותי או אחרים בעסק.
"העולם הטכנולוגי הכניס לחיינו את הקלות הבלתי נסבלת של לחיצה על 'שלח' ושיתוף הכלל בחיי הפרט.
בעיניי, חובה להפריד בין החיים העסקיים לחיים הפרטיים, ולו רק כדי לא להגיע להתמכרות".
כשאת רואה לקוחה שכל היום עסוקה במחשב או בנייד, מערבבת בין הצרכים המקצועיים לצרכים הפרטיים, את מתערבת? מביעה דעתך?
"כן. חדש משמעית, כן.
אחת התלמידות שלי סבלה מעומס לא רגיל. היא דיווחה כל הזמן על עומס וסטרס, וכמה היא עסוקה.
הייתה כותבת לי מיילים בשתיים בלילה, ותמיד עם התנצלות שרק עכשיו היא הגיעה לחומר כי היא בקושי ישנה, אוכלת מה שמזדמן, עסוקה מעל הראש.
"כשבחנתי את הנתונים, מעל פני השטח הם נראו להיט: אישה חשובה, פעילה מקצועית, פעילה חברתית, מגיבה לכל אחת מבנות התוכנית באופן אישי.
הלוואי עלי להיות חברה בקבוצה שקיימת בה מישהי כזאת.
אבל מתחת לכל ההתכתבויות, ומאחורי כל הדלתות הסגורות, באזור שרק אני והמאמנות חשופות אליו, גילינו ולא הופתענו שהנהדרת, המשפיענית, התורמת, העסוקה היא בעצם אישה מרוששת.
ידה בכל ובידה אין כל.
לטובתה נקטתי פעולת התערבות בוטה והכרחתי אותה להתנתק, ולו לזמן קצר, מכל הקבוצות, הפורומים, הבמות והעיתונים שכיכבה בהם.
לוותר על כל גוזלי הזמן ומוצצי האנרגיה שרק מעוררים קנאה ומעניקים תחושה שקרית של נצרכות.
"אחרי שבוע היא כבר דיווחה על חומרים חדשים שהנפיקה, תוכנית חדשה שיוצאת לדרך.
גילינו ביחד שהיה שם משבר של ריק, ואקום שדרש להתמלא.
העניין הוא שהחלל הזה קיים בנו תמיד.
וגם הנפש לא תימלא…
זו הבחירה החופשית האמיתית – לקבל החלטה מושכלת כיצד למלא אותו: בייצור, תועלת והשפעה או בשוטטות ופיזור אבקת כוכבים וחול כאשר בבית אין מה לאכול".
הגישה שלך די מפתיעה.
כיום, בעולם העסקים, הגישה הרווחת היא שקרוב מוכר. את אומרת הפוך.
"לא הפוך, מדויק.
יש הבדל בין נימה אישית, אותנטית, מקצועית, חכמה, שנונה ומדויקת לבין 'אני לא יודעת מה אני מוכרת אז אמכור את עצמי'.
הבעיה מתחילה ומסתיימת בתיחום וגידור. קל מדי לזלוג לעשייה שמחקה את כולם.
זה נראה נוצץ, זה נראה מדהים, כולן נראות כאילו הן עסוקות ומוכרות ומרוויחות.
אבל אני, ממקומי המקצועי, רואה ושומעת גם את מאחורי הקלעים.
"התוכן הוא המלך, אמר פעם ביל גייטס, ומאז ועד היום אנחנו רק הופכים את התוכן ליותר תהליכי, יותר ממכר ויותר חודר דרך התת מודע.
אם בעלת עסק רוצה לזכות בהכרה, להיות אישה שמזדהים ומזדהים איתה, היא מוכרחה להגדיר את האסטרטגיה לפני שהיא נחשפת, אחרת מהר מאוד היא תמצא את עצמה נותנת תוכן אישי מדי, חודרני לחיים, לפרטיות ולמשפחה רק כדי לייצר סקרנות בקרב צרכניות פוטנציאליות.
אבל כשהיא תגיע לתכלית, היא תגלה שאין בעולם שום מוצר שהיה שווה את המהלך הזה, שיכול באמת לכלכל את בני הבית ולכפר על המחיר.
"מאמינה שאפשר לייצר המון תוכן בלי לפתוח חלון לחיים הפרטיים.
מסכימה להיות הדוגמה…
אף אחד לא יודע מה קורה בחיי האישיים, איפה ביקרתי ומה אכלתי.
מעולם לא הסכמתי להתראיין בשום במה שדרשה מידע מחוץ לתחום המומחיות שלי.
טבע האדם להסתקרן, אני מבינה את זה, ועדיין לא מסכימה לספר איך נראית פנית האוכל שלי או כמה התינוק שלי חכם.
"ובשורה התחתונה, אני מאמינה שנשים הן אינטליגנטיות. אם המוצר שאת מנסה לקדם אינו ערכי ותועלתי, גם אלפי כותרות ראשיות בעיתונים לא תמכורנה אותו.
תוכן הוא דבר אין-סופי. חובה לבחור איזה תוכן לחלוק, איזה תוכן לשים בכספת החיים הפרטיים".
מה דעתך על העידן הטכנולוגי שלנו? על החיבור שלנו אליו כנשים חרדיות?
"הטכנולוגיה כאן, והיא כאן כדי להישאר.
פלטפורמות לא מתות או נעלמות.
הן משתנות.
אנחנו בעידן שהכל חולף ומשתנה ומתעדכן ומשפיע.
אפשר וכדאי לבחור ולסנן מדיות שונות,
להגדיר במה אני נוגעת וממה אני מתרחקת.
מציעה שכל אחד ישאל את רבו ביישוב הדעת.
ורק לא לשכוח שגם אם בחרת להיחשף ולהיות בקשר נון סטופ עם העולם החיצון,
זה רק אמצעי כלכלי, ולא המהות".
